חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' גיגוי

פסק דין

עניינה של התביעה שלפניי, חוב בגין ציוד ושירותים שנותר חייב הנתבע לתובעת, על פי הנטען.

הנתבע הינו לקוח של התובעת, כאשר ניתנו לו על ידי התובעת שירותים בגין שני מכשירי טלפון.

בעקבות מחלוקת שהיתה בין הצדדים בנוגע לשירותים הניתנים לנתבע, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, ישלם הנתבע לתובעת סכום של כ-1,290 ₪ וכן ישלים את התחייבויותיו החוזיות כלפי התובעת, עד לתום תקופת ההתקשרות בין הצדדים.

כפי שעלה מטענות התובעת, עמדו התחייבויותיו האמורות של התובע למשך תקופה נוספת בת ששה חודשים מעת מועד הגיע הצדדים להסכמה.

בהתאם לטענת הנתבע, על פי סיכום הדברים בין הצדדים והיות ומדובר היה במכשירי טלפון שכבר לא היו פעילים, יעמוד סכום התחייבויותיו של הנתבע על סכום חודשי קבוע של 59 ₪, עד לסיום תקופת ההתקשרות. הנתבע אף פירט, כי ההסכמה כללה תשלום חודשי בגין המכשיר בסכום של 27.9 ₪, תוכנית בסכום של 6.9 ₪ וחבילת גלישה בסכום של 19.9. ₪. הנתבע טוען, כי לא נזקק לשירותים האמורים, בשים לב לכך שכאמור, רכש מכשירי טלפון חלופיים, אלא שבשל התחייבותו לתקופת התקשרות- זוהי ההסכמה שהושגה.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי מכשיר טלפון מסוג מוטורולה E770, שלא היה תקין יוחלף על ידי התובעת. לטענת הנתבע, המכשיר אמנם הוחלף, אך הסתבר, פעם נוספת, כפי שהיה בפעמים קודמות, שהתיקון אינו מוצלח ושוב נאלץ הנתבע לפנות אל התובעת על מנת שתתקן את המכשיר. לאחר ביצוע התיקון, הועבר מכשיר הטלפון לאדם אחר, כאשר הנתבע ממשיך לשלם את מחיר המכשיר.

לטענת הנתבע- מייד כשהגיעה החשבונית הראשונה לאחר סיכום הדברים, נוכח לראות, כי התובעת אינו עומדת בסיכום הדברים, שכן במקום לחייבו בסכום של 59 ₪, חייבה אותו בסכום גבוה הרבה יותר, כולל תשלום שכ"ט עו"ד, למרות שעל פי הסכם הפשרה סוכם, כי יבוטל וכן חיובים שונים כגון שירותי מפות ושירות תיקונים עבור תיקון שלא בוצע. סך התשלומים עמדו על כ- 321 ₪.

הנתבע טוען, כי פנה אל התובעת על מנת לברר פשר החיוב המופרז, אך לא נענה ולכן נאלץ לבטל את ההתקשרות עם התובעת.

לטענתו, הפרה התובעת את ההסכם שבין הצדדים ולכן אינו מחוייב לשלם לה מאומה.

התובעת טוענת מצידה, כי אמנם נפלה טעות בחשבונית הראשונה שהוצאה בחודש דצמבר 2007 ולכן, בחשבונית אפריל 2008 זוכה חשבונו של התובע בסכום שכ"ט עו"ד שחוייב בו ביתר.

לטענת התובעת, על פי הסיכום בין הצדדים, היה על הנתבע להמשיך ולשלם עבור כל התחייבויותיו, על פי הסכם ההתקשרות המקורי וכפי שהדבר מופיע בחשבוניות.

משלא עמד התובע בהתחייבות, ובהתאם להסכמות בהסכמים המקוריים, חייבה התובעת את הנתבע בתשלום מלא בגין הציוד וכן בערך השיורי של הציוד, הוא התשלום המשולם במקרה בו מפר הלקוח את התחייבויותיו החוזיות. כן חייבה אותו התובעת בתשלום בגין הערך השיורי של מכשיר המוטורולה.

לפיכך, בשים לב לסכום החשבוניות השוטפות, ליתרת החוב בגין הציוד ולערך השיורי, נותר הנתבע חייב סכום של כ- 1,500 ₪.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתובענה זו פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, כאשר הוסכם ביניהם, כי הסכום המקסימאלי שאותו יוכל בית המשפט לפסוק בתובענה עומד על סכום שהינו כסכום קרן החוב שחייב הנתבע לתובעת על פי טענתה- 1,450 ₪.

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים ולאחר שהערכתי את סיכוייהם וסיכוניהם של הצדדים, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 400 ₪.

מצאתי מקום לציין, כי במסגרת שיקולי לקחתי בחשבון, כי לגבי מכשיר המוטורולה, לא היתה כל הצדקה לחייב בערך השיורי של המכשיר (כ-76 ₪), בשים לב לכך שבנוגע למכשיר זה, גם לשיטת התובעת כלל לא היתה הפרה בנוגע למכשיר זה.

עוד לקחתי בחשבון, כי גם אם ישנה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשיעור התשלום החודשי שהיה על הנתבע לשלם לתובעת, הרי שעל פניו, החשבונית הראשונה היתה שגויה- תיקון החשבונית נעשה רק כעבור חודשים ארוכים. ביטול התשלום באמצעות כרטיס האשראי של הנתבע נעשה לאור הפרת ההסכם על ידי התובעת עצמה ומשכך, לא ראוי, כי בנסיבות, בהן ביטול ההסכם על ידי הנתבע נעשה עקב הפרת ההסכם על ידי התובעת- תעמוד התובעת על תשלום ערך שיורי המשולם רק במקרה של ביטול הסכם טרם סיומו.

על פניו, לו היתה פונה התובעת אל הנתבע מייד בסמוך לאחר שהתגלתה הטעות, נראה, כי הצדדים יכולים היו לחזור להסכמות המקוריות ביניהם.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום.